Friday, June 24, 2016

Only in JeST

ביום שני האחרון היה מפגש JeST, שהיה קטן מהרגיל, אבל, אולי בזכות העובדה הזו, מעניין במיוחד. אפשר להתחיל ולהעלות שאלות פילוסופיות על למה אין יותר בודקים שטורחים להגיע לאירועים מהסוג הזה (בכנות, אין לי מושג למה - זו הזדמנות להכיר אנשים טובים ולשמוע דברים מעניינים. ברנדן קונולי כתב על זה בדיוק לא מזמן), אבל בסופו של יום, היה אירוע, הוא היה מעניין ואני רוצה להשוויץ כי אני הייתי שם ואתם (בהסתברות גבוהה) לא. 
בניגוד לנוהל הסטנדרטי בJeST, התחלנו עם הרצאה קצרה שנקבעה מראש. בכנות? לא נהניתי ממנה כמעט בכלל. הנושא עצמו היה עשוי להיות מעניין "חוויות על עבודה בסקראם", אלא שההרצאה עצמה הייתה נטולת תוכן. כמעט הכל נשאר ברמה הכללית, כי למרות שהסיפור היה על עבודתו של הדובר בצוותים שונים, נשארנו רחוק מאוד מפרטים שניתן היה ללמוד מהם, והסיפור כולו היה "בצוות אחד לא עבדנו בסקראם היטב, בצוות שני כן, ובעוד צוות אני מנסה לתקן את המצב". בסדר. שיהיה. 
בהמשך חזרנו לנוהל הרגיל בו כל אחד מהנוכחים רשאי להעלות נושא אחד או יותר עליו הוא רוצה לדבר, או לשאול. לטובת האורח שהגיע אלינו מחו"ל (בחור חביב בשם גולדן הגיע מהודו ואיכשהו מצא את המפגש הזה) ולא הכיר את הכללים, אחרי שאנשים העלו כמה נקודות בהן הם רצו לחלוק מידע, העליתי שתי שאלות ונושא נוסף. השאלות עצמן מעניינות אותי, אבל המטרה המרכזית שלהן הייתה לעודד את גולדן להשתתף גם הוא ולהעלות שאלה (הוא הציג את עצמו כמי שחסר ניסיון באג'ייל ומטרתו הייתה ללמוד קצת מאחרים על איך הם מתמודדים עם זה, כך שרציתי לעודד אותו להוסיף נושא בעצמו). 
בסופו של דבר, נבחרו שני נושאים נוספים על ההרצאה הפותחת, שבעקבותיה התפתח דיון קצר על התנהלות בסקראם, או בכלל. 
הנושא הראשון היה הצעה שלי - מידול איומים והקשר שלו לבדיקות תוכנה. בגדול, הצגתי את מה שכתב אדם שוסטק (ועל זה כתבתי בהרחבה כאן) כאשר מה שהיה מעניין מבחינתי הוא התרגול בדיבור על הנושא והשאלות שעלו בעקבות ההרצאה הקצרה שלי. איכשהו, בספרינט שכמוהו טרם ראיתי, הצלחתי לכסות את הנושא בשתים עשרה דקות (חמש דקות של חריגה משבע הדקות שהוקצבו לי, אבל בהתחשב בזמן שבילינו בשאלות אחר כך, אני חושב שהצלחתי לעניין את הקהל מספיק). אחרי שיישרנו קו והבנו יחד על מה מדובר, עסקנו קצת בשאלות על איך ומתי נכון ליישם את הטכניקה הזו (התשובה שלי - עכשיו, וכל הזמן. ההמשך תלוי במודל הפיתוח), ועל האם ניתן ליצור איזשהו סטנדרט שיספק פיתרון "בטוח" לסיטואציות מסויימות (התשובה לזה, כמובן, היא "לא", בדיוק כמו שקל מאוד להשתמש בהצפנה חזקה באופן לא מאובטח). 

אחרי דיבר איסי על פילים לבנים, מה שהעלה את השאלה המעניינת - איך ניתן לזהות אותם מוקדם, ומה ניתןו לעשות איתם? איסי גם העלה שאלה מטעם שמואל שנאלץ לפרוש מוקדם - האם לפילים לבנים יש ערך? מה זה פיל לבן? איסי כתב על זה יפה מאוד כאן

בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא זה - אם יש לכם הזדמנות, לכו למפגשי בדיקות, זה מעניין, ויש שם הזדמנות גם לפגוש אנשים, גם להיתקל ברעיונות חדשים, וגם לדבר קצת בפני קהל ידידותי. 

שבת שלום

-------------------------------------
Last Monday, I attended JeST - A testers meetup in Jerusalem. Besides the fact that Jerusalem is a great place to be in (and, not living there currently, it's also a good place to pay a visit every now and then), Testers meetups are awesome. Seriously, I don't understand why there aren't more testers coming to such events. But, this isn't the subject (it was covered nicely by Brendan Connolly in his post about "black matter testers"). I want to show off a bit, since I was there, and you - most probably - were not (The meeting was a bit smaller than usual - but we had a guest from India who happened to be in the area and somehow found the meetup, which is very cool).  
Unlike the Usual JeSTs, this one had a first predetermined talk. The subject was "Testers in (fr)agile world", or, as the speaker put it - A talk from the scrum trenches. I think such a talk could have been interesting, but sadly - it was not. The talk itself can be summarized to "I worked in one team that did scrum poorly, then in another one that did great, and I intend to improve the team I currently in". There was very little to hold onto in the talk - maybe it was the English (In order to accommodate the guest, we held the meetup in English), maybe it was something else, but I could not find anything tangible that was different from a generic case study - no analysis of why things work and why they didn't, and very little I could try to see if is applicable to my team (that's my problem with experience sharing - it has to be done pretty well in order to be interesting to others).
However, after that slow start, we had a short discussion about Agile (in capital A) and Waterfall, and anything in between which was fairly interesting - the good point about small meetups is that we had the privilege of actually having a discussion between everyone instead of a format where everyone gets to talk once or twice and then the time runs out. 
After that (or was it before the actual first talk?), we did the usual shtick of JeST, which is to raise subjects in a manner similar to lean coffee. I actually had three subjects to raise - a couple of questions and a subject I wanted to share with the group. For the questions, I had a double motive in raising them. The primary was, of course, to have them answered, or discussed, but the secondary motive was to encourage Golden, our guest to participate as well (When he presented himself, he said he was just transitioning to agile and came in order to learn from others' experience, so I assumed he will be more comfortable raising a question instead of standing in front of a bunch of strangers sharing experience that might not interest them, so I wanted to show that even raising open questions without answers is OK). 
By the end of the voting, I found myself standing up and giving a lightning talk about threat modeling - I was awfully unprepared, and I would be far more comfortable speaking about it for an hour with a prepared slideshow, but I did it anyway. By the end, I managed to say most of what I wanted in ~12 minutes (which was five more than the seven I was initially allocated, but judging by the questions afterwards, I would guess I had the audience interested. 
For me, the most interesting part wasn't the talk itself (which is basically repeating what I read in Adam Shostack's book on which I wrote in length here), but rather the questions that came afterwards. After we had the basics covered, we discussed a bit when should this activity take place (My answer - right now, and at all times. The rest is depending on how you develop software), and whether someone could just use a standard solution that will be secure for some common problems (Obviously - no. Even if we look on cryptography  - people are using perfectly sound encryption algorithms in a way that renders them completely insecure, and the whole notion of security is even more ambiguous than "simple" encryption). 

After my talk, Issi talked about a subject he touched in his recent blog post - white elephants. We then had a nice discussion of how to identify white elephants, what to do with them and whether or not they have value (Sadly, Shmuel had to leave early, but Issi told us about his opinion that those white elephants still have some value in PR, or even in giving someone something interesting to do for a while). 

All in all, I had a great time (and I'm not even counting the way back, during which I talked with Kobi about some other subjects as well. My message is this - If you have the chance, go and participate in such a meetup. It's a great opportunity to meet new people, hear about new ideas and have the experience of sharing your ideas in a friendly group. 

Thursday, June 16, 2016

לדבר זה מפחיד

Talking is scary

היום, לראשונה בחיי, מצאתי את עצמי מדבר בפני קהל שאני לא מכיר. ההקשר - מיטאפ סלניום שמתקיים בארץ. הקרדיט ברובו מגיע למנהל שלי שהעלה את הרעיון והציק לכל מי שהיה צריך כדי לגרום למפגש להתקיים (ועוד במשרדים שלנו), ולאדם כרמי שמארגן את המפגשים האלה כבר שנתיים וחצי בערך. אני, כמו שמקובל לומר - רק עובד כאן. אחרי שכבר דיברתי בפני כמה אנשים בעבודה וגיליתי שאני מסוגל לבנות הרצאה די אפקטיבית, הרגשתי די בטוח בעצמי. מעבר לכך, לא העברתי את ההרצאה הזו לבד, אלא הגשתי אותה במשותף יחד עם המנהל שלי. אפילו התכוננו היטב להרצאה - העברנו אותה פעם אחת זה לזה ובפעם השנייה הצגנו אותה בפני הצוות ואז גם קיבלנו כמה הערות עם פידבק חיובי מאדם שסקר את המצגת וידע להצביע על נקודה מסובכת כדי שנפשט אותה.  
לכאורה - תנאים אופטימליים. מגרש ביתי, הכנה טובה, עוד מישהו שאפשר לסמוך עליו. 
בפועל, מפחיד לאללה. משהו במעמד הזה של דובר בכנס עם אנשים זרים (אני לא בטוח כמה בדיוק הגיעו, אבל נדמה לי שהיו בסביבות חמישים או שישים) היה מלחיץ. או, כמו שאמר לי המנהל שלי אחר כך - "אף פעם לא ראיתי אותך ככה". וזה נכון - בערך שעה לפני האירוע הייתי חסר מנוחה, וברגע בו ההרצאה התחילה, יכולתי להרגיש את הלחץ מפריע לי. למזלי, כל מיני תופעות עליהן בעיקר קראתי כמו שכחה מוחלטת או שפת גוף קפואה נשארו בגדר שמועות בלבד ואני חושב שההרצאה הלכה בסדר גמור (דעתי אולי תשתנה אחרי שאראה את ההקלטה), אבל אני למדתי שיעור שכנראה לא יכולתי ללמוד בשום דרך אחרת - לדבר בפני קהל זר זה מלחיץ, גם כאשר כל שאר המשתנים פועלים לטובתי. וכשאני לחוץ, אני מדבר מהר יותר ובמשפטים מובנים פחות (ועל פסקאות אין בכלל מה לדבר). עם זאת - מתישהו תוך כדי ההרצאה הלחץ הזה דועך ואני מתחיל לתפוס קצת קצב - אני מניח שבעזרת אימון אצליח לצמצם את כמות הזמן שנדרשת לי עד שאני נכנס לתוך זה. 
חוץ מזה, כשהקשבתי לדובר שעלה אחרינו למדתי שכמאזין, זה לא כל כך מפריע לי אם הדובר מגמגם או אומר הרבה "אמממ..." בתנאי שהתוכן בהרצאה מעניין. 
עכשיו, נשאר לי רק ללמוד, לתרגל ואז לתרגל עוד קצת. 

----------------------------------------------------------------------
Today, for the first time in my life, I found myself speaking in front of a bunch of people I don't know. The occasion was a Selenium meetup here in Israel. Most of the credit for this goes to my direct manager who came up with the talk idea and pushed forward until we could host the meetup at our office, and to Adam Carmi who has been organizing those meetups for approximately two and a half years. Me? as the saying goes - I just work here. 
Anyway, after giving a couple of talks at work and finding that I can build a well structured lecture (with decent slides as well), I was feeling pretty confident. Moreover - I co-delivered this talk with my manager, so I was not facing the new situation alone. We even prepared properly and after deciding on the content we did a dry run between us two, then another in front of our team (and department director), and we got some good feedback from Adam who reviewed the presentation and pointed some complex things we then simplified. All in all, the best conditions one could hope for. 
In practice, however, it was super scary. There something in the position of standing up in front of a whole bunch of strangers (I think there were around 50 of them) that is simply stressful. Or, as my manager said afterwards: "I have never seen you stressed like this" - which was true. About an hour before the event I was restless, and once we actually got to talking, I could feel the stress settling in and interfering.  Luckily, many symptoms I read about such as forgetting what I wanted to say or having a frozen body language remained a far rumor, and I think that overall it went pretty well (I might change this opinion after I'll watch the video recording), but I learned a lesson I couldn't learn any other way - Speaking in front of strangers is stressing, even when all other parameters are in my favor. Also, when I'm stressed I speak faster, and with less structured sentences (not to mention paragraphs). On the other hand, at a certain point the stress effect is lessened to a level I almost don't feel it - I assume that with some practice I will be able to reduce that amount of time. 
A second thing I learned when I got to listen to the lecture after us was that as a listener, I don't really mind it when a speaker is not giving a good show, reads from the presentation and uses a lot of "Umm...", if the content is interesting (what really bothered me were typos in the presentation, so don't make those). 
Now, all I have to do is to learn a bit, practice a bit, and then practice a bit more. 


Tuesday, June 14, 2016

European Testing conference call for collaboration is up

Well, for the slim chance that there is anyone reading my blog who hasn't heard of this already, the European Testing Conference has opened a call for collaboration. If you have ever even remotely considered presenting at a testing conference, this one is for certain one of the better options out there, if not the best.
I assume that reasons for submitting a call are different for each and every one, so I want to give my personal reason for wanting to speak at a testing conference (and particularly on this one - I'll submit an initial proposal once I'll muster my guts)  - I have so far attended exactly one testing conference, which was the previous ETC. For me, the experience was amazing - feeling the energy around and getting to meet some cool people, not to mention a whole bunch of interesting ideas I got exposed to.
When the conference was over, I noticed an odd thing - almost everyone I had a conversation with (or rather, everyone but one exception) was a speaker at the conference (and in most cases I did not know this before we somehow ended talking). So, I don't really know what is it that made the speakers at the conference to stand out like that, but I kinda want to join this group - both to have a chance to speak with some of them a bit more, and to check whether it's the personality who makes the speaker, or the speaking that have an impact on the person (with myself as a guinea-pig).
So, go submit your proposals! If you have never done such a thing yet and feel the need for some help, try contacting SpeakEasy, they're great (and I'll write a more detailed post about it in the future)

-------------------------------------
לקוראי העברית שאיכשהו הגיעו לכאן ולא יודעים עדיין - כנס הבדיקות האירופי (השני) פרסם קריאה לשיתוף פעולה (מה שבכנסים אחרים נקרא "קריאה להגשת הרצאות" או משהו כזה). אם אי פעם אפילו רק שקלתם לדבר בכנס בדיקות בינלאומי, זו אחת האפשרויות הטובות ביותר, אם לא האפשרות הטובה מכולן. 
כיוון שיש הרבה סיבות להגיש הרצאה לכנס, אני רוצה לתת פה בקצרה את הסיבה שלי לרצות לדבר בכנס (ובפרט בכנס הזה - ברגע בו אאזור די אומץ אגיש את ההצעה שלי) - עד כה, השתתפתי בכנס בדיקות אחד בדיוק. הכנס הבדיקות האירופי הקודם, והחוויה הייתה מדהימה. המון אנרגיה באוויר, המון אנשים טובים והמון רעיונות מעניינים שיצא לי להיחשף אליהם. אבל, אחרי הכנס שמתי לב למשהו מעניין - כמעט כל מי שדיברתי (ולמעשה, כולם למעט אחד) איתו העביר הרצאה בכנס. ברוב המקרים שמתי לב להרצאה שהעביר אותו אדם רק אחרי שיצא לנו לדבר. בקיצור - משהו בחבורה הזו של דוברים בכנס היה מיוחד, ואני רוצה גם. גם הזדמנות לדבר איתם טיפה יותר, וגם לבדוק אם זה המרצה שמלכתחילה היה פתוח יותר לדיבורים ופחות נחבא אל הכלים, או שמשהו בכל החוויה של להעביר הרצאה שהפך את המרצים לאנשי שיחה יותר מאשר האחרים. במקרה, יש לי שפן ניסיונות זמין (אני) כדי לנסות להכריע בשאלה הזו. 

בכל מקרה - לכו להגיש הצעות. אם טרם עשיתם זאת מעולם, נסו לדבר עם SpeakEasy, הם אחלה (ואני אכתוב בהרחבה עליהם בהמשך).