ושוב איתכם

 עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה בה כתבתי כאן. שנה, למען האמת. ויש לי מלא תירוצים. אבל בכנות - כל מיני דברים הסיחו את תשומת לבי וקצת איבדתי מיקוד ואת ההרגל של לכתוב כאן. זה חסר לי מספיק, ונראה לי שאני רוצה לחזור לכתוב כאן שוב.

אחד הדברים שקרו בשנה האחרונה הוא שהתבקשתי לנהל את הצוות שהייתי בו, אחרי שהצלחתי להתחמק מניהול במשך למעלה מעשור. אחרי הכל, הייתי במקום בו יכולתי ליהנות מרוב החלקים הכיפיים בתפקיד בלי לסבול מהחלקים הפחות נעימים שלו, אז למה לי לנהל? זה מה שאמרתי לעצמי, ומה שסיפרתי למי ששאל, אז גם כשהמצב התחיל להשתנות אחרי שחוויתי כמה חוויות חצי-ניהוליות מוצלחות והתחלתי לחשוב שאולי השד לא כזה נורא ושיכול להיות די מגניב להיות אחראי על צוות ולקחת אותו קדימה, עדיין הסיפור שסיפרתי לא השתנה - הרי, הנה, אני מקבל את החלקים הטובים בניהול בלי החלקים המציקים. בכל מקרה - לפעמים זה פשוט הדבר שצריך לעשות, ואף אחד אחר בסביבה לא מתאים יותר ממני. 

אז התחלתי, באופן רשמי, באפריל האחרון. עד אז הייתי בצוות כבר תשעה חודשים, ולפחות באופן רשמי, נוהלנו באופן ישיר על ידי ראש הקבוצה שתפקד כראש צוות זמני. יש סיבות טובות לעיכוב הזה במינוי ראש צוות קבוע - כשלוקחים סטארט-אפ ברמת תפקוד ישראלית סטנדרטית ומצרפים אותו לתאגיד אמריקאי לא קטן, יש לא מעט שריפות שצריך לכבות בכל מיני צוותים, יש אנשים אחרים שעוזבים וצריך למלא את התקן שלהם, וצוות קטן וחדש שלא גוזל המון קשב ניהולי ובונה את עצמו בשקט יחסי בינתיים הוא לא הבעיה הכי דחופה. חוץ מזה, כמו שיודע כל מי שניסה לגייס אנשי בדיקות - השוק מלא במועמדים לא טובים מספיק, והדבר נכון שבעתיים לגבי ראש צוות. וכן, אני מניח שגם לזה שהייתי שם כדי לסתום חלק מהחורים שהיעדר מנהל משאיר בדרך כלל עזר קצת להפוך את המצב לנסבל. חוץ מזה, בשנתיים האחרונות הכל התנהל לפי סדר עדיפויות אחר לגמרי בכל המדינה. בכל מקרה, הדבר הכי נכון כדי למלא את המשימה שלי - להקל על המנהל שלי ולעזור לו להשיג את המטרות שלו בארגון - היה לקבל ניהול פורמלי של הצוות. אני לא בטוח אם קראתם את הפוסט של תומר על תסמונת המתחזה אבל הוא לגמרי צודק - תסמונת המתחזה אף פעם לא הולכת, גם לא אחרי עשור של חיזוקים חיוביים, למידה והצלחות בעבודה. ידעתי שעדיין לא פיתחתי את הכישורים הדרושים לעבודה החדשה, ושאני אפילו לא יודע עדיין במה היא שונה מהתפקידים הטכניים שביצעתי קודם.  מה שכן משתפר עם הידע והניסיון הם מנגנוני ההתמודדות עם ההרגשה הזו - אחרי התחושה הראשונית של "שיט, למה נכנסתי?" מנגנוני החשיבה האיטית נכנסים לפעולה ואני יכול לשים לב לכך שזו לא רק חוויה מפחידה, אלא גם הזדמנות צמיחה מצויינת. או לזכור שאני אולי לא יודע לנהל, אבל היו לי גם מנהלים טובים וגם מנהלים טובים פחות, ושאני יודע לזהות חלק מהמאפיינים של אלה או של אלה, שלאורך השנים קראתי והקשבתי ללא מעט תוכן שכלל גם פילוסופיה של ניהול צוות ושבסופו של יום, יש לי מנהל ישיר שאני יכול להיעזר בו. בנוסף, גם הידיעה שעד היום האסטרטגיה של fake it until you make it עבדה לי היטב, ושהחלקים נרחבים בעבודה היומיומית הם דברים שהתנסיתי בהם בעבר - כמוביל טכני יצא לי לעזור לאנשים לפתח את הכישורים שלהם, לכוון את העבודה הטכנית , לבנות backlog של משימות ואפילו לשבת לשיחות 1X1 עם אנשים. יש עדיין לא מעט חלקים חדשים, כמו לדעת מה עושה כל חבר צוות, או להעריך את תפקוד הצוות והחברים בו ולשפר אותם, או לתת פידבק לאנשים גם כשהם לא מגיעים אלי כדי לבקש אותו, אבל אני יכול להישען על החלקים שאני כבר יודע לעשות כדי ליצור איזו שגרה בתוכה אני יכול לתת שירות טוב מספיק בעודי משפר את החלקים החדשים ומגלה מה עוד אני לא יודע. זה גם עוזר שאני יודע מה אני רוצה לעשות כמנהל - אני רוצה לקדם את הרמה המקצועית בצוות ולתת לעובדים סביבה בה הם ירגישו שמקשיבים להם, ושהם מתפתחים ומשפיעים. אני רוצה לפנות להם את הזמן לעבוד ולא להתעסק בשטויות מעבר למה שצריך' ואם אפשר, לתת להם להתמודד עם משימות שיאתגרו אותם בדיוק מספיק כדי לצמוח.

כמובן, לדעת משהו בתיאוריה זה שונה לחלוטין מאשר להתמודד איתו בפועל. גיליתי, למשל, שזה קשה למדי לומר למישהו שהוא צריך להשתפר בלי להכניס אותו למצב מגננה, ושלעקוב אחרי מי עושה מה וכמה עזרה הוא צריך בכל רגע נתון זה קשה. כיוון שהיכולות האלה עדיין לא אוטמטיות עבורי, הן דורשות לא מעט מהקשב שלי. אם נוסיף לזה תחזוקה של רשימת המשימות העתידיות, סנכרון עם צוותים אחרים, סקירת קוד מדי פעם ואולי, שומו שמיים, לקחת מטלה על עצמי מדי פעם, אין לי המון זמן לנשום. אז יש דברים שנופלים - כמו למשל הצורך להרים את הראש ולשאול "האם הצוות מתקדם בכיוון הרצוי? האם יש משהו שאני צריך או יכול לשנות כדי לשפר את הסיכויים שלנו להשיג את המטרה?" אלה כלים שאני עדיין לא ממש יודע להפעיל, ואצטרך ללמוד מתישהו. בינתיים, אני סומך על המנהל שלי שמחפה עלי ומציף את הנושאים האלה בפני, או פשוט מספר לי שהנה משהו הולך לקרות כי צריך. 

בקיצור, לא קל, אבל מעניין. אחד הדברים שעוזרים לי הוא אסטרטגיה שפיתחתי ועזרה לי לא מעט בשנים האחרונות - כשאני עושה משהו חדש, אני נשען על הידע והכישורים שכבר יש לי. סקירת קוד? חניכה מקצועית? הקשבה? תכנון משימות? יש לי ניסיון סביר עם כל אלה, והם מהווים חלק משמעותי מניהול צוות. אז אני מתחיל משם ונעזר בהצלחות כדי לבסס את רף התפקוד הבסיסי, ומשפר את היתר. זה גרם לי לחשוב קצת על אנשים שעשו את המסלול המקוצר - שנתיים-שלוש כחברי צוות מן המניין (ובמקרה הגרוע באמת - בצוות שכולל רק אותם), ומשם להיות ראש צוות - כי הסטארט-אפ התרחב קצת, כי הם רצו "להתקדם" ולחצו, או אפילו אם הם באמת היו האדם הכי מתאים בסביבה. על אילו כישורים הם יכולים לסמוך? מה זה עושה ליכולת הטכנית שלהם? הרי גם עם צוות לא מאוד גדול, אני עדיין שורף המון זמן על משימות ניהוליות, וכל המיקוד שבעבר השקעתי בהתמודדות עם בעיות טכניות-עסקיות עכשיו מופנה לצרכים השגרתיים. כמה זמן לוקח למנהלים חסרי רקע עד שהיכולת שלהם לתפקד בתוך הצוות שהם מובילים נפגעת? איפשהו, האמונה שלי היא שמנהל צריך להיות מסוגל לבצע את העבודה שהוא מנהל באופן ישיר - כדי לסתום חורים כשצריך, כדי לעזור למי שתחתיו לבחון את העבודה שלו ולהשתפר בה. איך מי שלא רכש את המיומנות הזו מעולם מצליח לתפקד? בינתיים, התובנה הזו השפיעה על הדרך בה אני מסנן קורות חיים. עד היום התייחסתי לניהול צוות כאל בונוס - בעל קורות החיים הנ"ל  ראה עוד חלקים מהעבודה ויש לו ראייה רחבה יותר. הוא בטח גם יכול להוביל כל מיני אספקטים בצוות. היום, אני רואה גם את החיסרון - מי שהפך לראש צוות מוקדם מדי, סביר שלא התנסה מספיק בעבודה היומיומית ולא פיתח חלק מהאינסטינקטים. גם אם הוא אומר שהמשרה הייתה "70% הנדס-און", ניהול משנה את הפוקוס. עכשיו, ברור לגמרי - ראש צוות של אדם אחד כנראה מספיק לעשות יותר (בתור התחלה, הוא צריך להשקיע הרבה פחות בפגישות 1X1), אבל אני מאמין שאפילו במצב הזה, זווית הראייה של ניהול הצוות משנה את המיקוד - אני לא משקיע קודם כל בי ובאספקטים הטכניים, אלא קודם כל באחרים ובאספקטים התפעוליים. זה אומר שאני שם לב לדברים שונים, ולומד דברים אחרים. 

אני לא לגמרי בטוח שיש לי פואנטה, בעיקר רציתי לכתוב קצת ולומר שלום. הכתיבה כאן הייתה חסרה לי, ואני רוצה לבנות מחדש את ההרגל הזה. עד שזה יקרה, אני אופתע אם אצליח לכתוב יותר מפוסט בחודש, אבל אשתדל לא לעשות פחות מזה (זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש כמה זמן לוקח לי לכתוב פוסט בשתי שפות, גם כשכמו במקרה הזה, אני פחות מקפיד על דיוק ואחידות בין שתי השפות). ובינתיים - שוב שלום לכולם.