אחד הדברים שקורים למי שבודק תוכנה למחייתו הוא שמדי פעם עולה הזדמנות לומר "אמרתי לכם", בדרך כלל מעורב בזה באג שנסגר תחת "זה לא יקרה\לא בעיה\לא נתקן". יש בזה משהו מאוד מספק ברמה ילדותית שכזו, אבל לאורך השנים הרגלתי את עצמי להסתכל על אירועים כאלה כעל כישלון מקצועי. במקום ריקוד ניצחון קטן והידיעה שבפעם הזו הייתי צודק יותר ממי שזה לא יהיה שהתווכחתי איתו, אני מנסה להבין מה יכולתי לעשות כדי לא להגיע למצב הזה מלכתחילה. לפעמים זה עניין של להתנסח טוב יותר, לאסוף ראיות מתאימות או לדבר עם האדם הנכון. לפמים נדרש שינוי תרבותי משמעותי יותר כדי שבעיות מהסוג הזה יילקחו ברצינות. כך או אחרת, אם משהו הצליח להרגיז לקוח, זה לא מספיק לכסות את הישבן שלי ולומר "אבל אמרתי לכם", צריך להבין איך יכולתי לעזור לארגון להימנע מזה מלכתחילה.
בשבוע שעבר קרה לי בדיוק מקרה כזה - משהו לא עבד בשביל לקוח, ומסתבר שלא עבד בכלל מהרגע בו הוא קיבל את המוצר. לפני שניגשנו לדבג את הבעיה ולחקור הכל כמו שצריך, התחלנו עם מעבר בסיסי על שטויות מטומטמות. קצת כמו שמתקשרים לתמיכה הטכנית ושואלים אם ניתקנו את הראוטר מהחשמל וחיברנו חזרה. הפעם, סט הבדיקות היה קצר למדי - בודקים שקבצי הקונפיגורציה בשרת תקינים, כל דבר יותר מזה כבר דורש לקבל אישור מהלקוח. לפיצ'ר הספציפי הזה היו שני פרמטרים רלוונטיים, מזהה כלשהו ופרמטר נוסף שמייצג URL אליו צריך להתחבר. שניהם נראים די סבבה בסך הכל. ואז, בתופעה של יותר מזל משכל, משהו בזיכרון שלי קפץ וצעק "רגע! רגע!" זכרתי שהיה משהו בו אם מספקים פרמטר של URL אבל כוללים בפנים גם את הסכמה (יעני, https://) אז יש בעיות. או להיפך, אם לא כוללים אותה. מפה לשם, בדקנו את מערכת תיעוד הבאגים שלנו ואכן, זכרתי נכון. בשדה שנקרא משהו משהו URL, הערך שצריך להכניס הוא בעצם שם הדומיין (ובלעז - FQDN). יותר מזה, בתיאור הבאג אי אז בדצמבר האחרון (לפני תשעה חודשים!) אפילו כתבתי שבגלל שם המשתנה מישהו עלול להתבלבל ולכלול את הסכמה בלי לדעת שזה יעשה צרות. סטטוס הטיקט - לא באג. האמת? היו כמה נימוקים סבירים לגמרי - זה משתנה שנערך רק על ידי צוות פנימי, יש לנו שדות אחרים בשם URL עם אותה מגבלה ממש, וככה היה החוזה שסגרו מול הצוותים השונים. זה שפשוט למדי לתקן את זה? אז פשוט. גם במבט לאחור, זה לא דיון שהייתי יכול להגיע בו לתוצאה אחרת באותו זמן, כי הגישה של "אם מישהו אחר בשרשרת טועה זו בעיה שלו" הייתה רווחת מאוד, וגם אילו הייתה לי דרך להסלים את זה (לא היה אז למי, היום אולי יש) - זה לא בהכרח משהו שכדאי לפתוח סביבו מאבק שיפגע ביכולת שלי לעבוד בהמשך עם האנשים. זה לא שחסרו דברים שיכולנו לעשות - אם הצוות שאחראי על קינפוג השרת היה מסדר ולידציה פשוטה בתהליך האוטומטי שמפעיל את זה, אם הצוות של השרת הזה מוריד את הסכמה אם היא קיימת, או אם הקליינט היה עושה אותו דבר, אם אחד הצוותים היה דואג לשורת לוג ברורה שהיינו טורחים לנטר או אפילו אם היינו פשוט משנים את שם המשתנה כך שבמקום URL תופיע המילה DOMAIN - סביר להניח שלא היינו נמצאים היום במצב בו לקוח כועס עלינו.
הבעיה הייתה, ועודנה, אופטימיות יתר. מישהו טעה? המערכת קורסת? זה בגלל מי שטעה וזו בעיה שלו. אין לנו מערכת מסודרת להעברת כל הפרטים הקטנים האלה שהיו לי ברורים מאליהם ולא טרחתי לתעד? או להעביר את המידע הלאה גם אחרי ששמתי לב שיכולה להיות כאן אי-הבנה? אז אין מערכת, שישאל אם הוא לא בטוח. זו התרבות הנוכחית - חזקה יותר בצוותים מסויימים, פחות חמור בצוותים אחרים.
בסופו של יום, צריך לזכור שקוד נכתב כדי שבני אדם ישתמשו בו. ובני אדם טועים. אנחנו רוצים לבנות מערכות שעוזרות לנו להתמודד עם המציאות הזו - לתקן טעויות אנוש אם אפשר, לעצור את הטעות אם אי אפשר ולא להעביר אותה לנקודה הבאה בשרשרת, ולהציף את השגיאה כמה שיותר מהר. הטענה "זה עומד בדרישות המוצר" פשוט לא מספיקה.
No comments:
Post a Comment