I listened to the Gem Hill's latest episode of "let's talk about tests baby" (Ep. 62), where she interviewed Neil Studd and they spoke about some very interesting topics - from motivation, to mental health, working 9 to 5 and coping & promoting change. It was a great episode that I will have to listen to again at least a couple of times to process everything that went there.
As usual, Neil is is always quicker than I am in posting something related, so you can read some background to this interview in his blog.
While I listened to the discussion I re-thought my views on 9 to 5 testers, and despite initially being pretty much in favor of the idea, and that there wasn't a single argument voiced against this approach, I started wondering whether 9 to 5 really is a valid choice. Each and every argument for not doing anything work-related after work is sound and solid, yet somehow each such argument just enforced my gut feeling that it is only a valid reason to completely avoid participation if you don't care.
But before I start, I just want to make sure that I'm clear on what I call 9 to 5 testers, since while I was writing this post I found that it's not the hour cap that bothers me, but what I associate with this term. For me, a 9 to 5 tester is someone who comes to work every morning, leaves somewhere in the evening or even late at night, and have exactly zero interaction with a testing community. They might work 14 hours a day, but if they know only what they see in their own work, I call them 9 to 5 testers.
Another assumption I am making and don't really feel the need to justify, is that testing is an intellectual work - which means that one must take interest in it in order to become really good. I'm not sure I would say that al 9 to 5 testers are bad testers (though I am quite tempted to say that), but they sure can be much better.
I have mainly the projection of how I feel about my profession - I like being a tester. I think that when you do something you like, you cannot simply stop thinking about it when your shift is over. Just like any other subject - if you invest time thinking about it, you start seeing and interpreting other matters from that unique perspective - football (or soccer, as some of you might call this game) fans, for instance, will often borrow football terms to describe events or ideas that have nothing to do with football since the terms and thought patterns are readily available in their mind. This way, testing, if you care about it, doesn't stop when we're not at the office - we will still smile when we'll see this car and still use insights we learned as testers, or use what we experience outside of work to improve our testing skills. When I can put something aside and say "I don't do anything about it outside of the time I have to", it means that I don't care. Putting aside something I care about is a gradual process - I decide to do something else, then, after the third time I decide it's time to wrap things up, I actually do that, and I will still occasionally think about it.
Neil & Gem mentioned some good and valid reasons for testers not to participate, but while each such reason sounds convincing, I found that I don't see them as good enough to completely avoid participating. There were two distinct reasons I could identify: Having other commitments (such as family or other interests) and Being an introvert, which means one feels drained when socializing.
When facing those reasons as binary questions - there's a clear cut: Work stuff should not trump one's personal life, and forcing someone to overcome their discomforts and fears just because I say so is quite inappropriate. But the question at hand is not Boolean - it's a scale, and there's a world of difference between turning down the dial to a comfortable level and switching it off. I came to this understanding when I've heard Neil describing himself as an introvert, and mentioning that his way of coping with the massive energy drain at CAST was being the first one leaving in order to crash at the hotel (which, at least from my perspective, was completely invisible. I think I recall at least one evening where I left before him, simply since I wanted to get five or six hours of sleep). While I can't really imagine how does being an introvert feels, since I tend to take energy out of interaction (which makes me an extrovert, I think) - but unless we take the extreme case of a person left in a state of acute lethargy or anxiety - Neil describes the perfect solution: Moderate your participation level. One does not have to attend each and every event, and it's perfectly fine to leave a meetup after an hour or so. It's also ok to prefer small events where you can get to know people. And even if participating in any sort of event is extremely difficult, there are ways to participate online - Writing a blog, or commenting in a web discussion. You gain a bit less from written discussions, but it's still a way to keep track on what's going. People can just share something interesting they read with their team.
Having other interests that take time is a great reason to skip a specific event, or avoid taking on big commitments, but given enough time ahead and high enough priority, scheduling an evening event once every six monts or so is feasible. If someone says "I don't mind going, it's only that I can't fit my schedule", that person is saying "I don't care enough to make time for it". Someone with a tight schedule can still find time to do things that are important enough - it might not be as often as desired, but aiming for an evening once or twice a year is not impossible. There are also some events that take place during work hours - it will take a bit more effort to get permission to attend such an event, but it's doable.
You might have noticed that despite my claim of not approving the "9 to 5" choice, I don't expect everyone to start investing heavily outside of work - There will always be different levels of involvement between people, and that's fine. I get to work every day on my bicycle, and I even enjoy riding a bit in the countryside in weekends. despite that, I wouldn't call myself a bicycle enthusiast - I don't own a 10,000$ bike, have no idea what's the difference between the different brands and part names and I don't spend my time in any biking forum looking for my next trail. Still, since it's something I enjoy - I invest in it a bit. I own a nice pair of bike, I join a riding event once a year and siphon some knowledge about bicycle maintenance and stuff from my local experts. It's a nice thing to talk about with others who bike. Similarly, a tester who has this amount of interest in testing is perfectly fine. I just find it really difficult to imagine such a tester remaining invisible - even such level of care should be visible at least to some of the co-workers around.
-------------------------------------------------------------
הקשבתי לפודקאסט של ג'ם היל (let's talk about test baby), לפרק בו היא אירחה את ניל סטאד ובו הם דנו במגוון נושאים די מעניינים - ממוטיבציה ובריאות נפשית ועד התמודדות עם שינוי ובודקי תוכנה של תשע עד חמש (תשע עד שש בארץ). זה פרק מצויין, ואני כנראה אצטרך להקשיב לו עוד פעמיים לפחות כדי לעכל אותו כהלכה.
כרגיל, ניל כותב מהר ממני, אז אפשר לקרוא קצת רקע על מה שהוביל לראיון בבלוג שלו.
תוך כדי האזנה, יצא לי לחשוב מחדש על הגישה שלי לאותם בודקי תשע עד חמש, ולמרות שמראש הרעיון נראה לי לגיטימי לגמרי, תוך כדי האזנה הבנתי שאני פחות ופחות מקבל את הגישה הזו. זה היה מעניין, כי כל הטיעונים שנשמעו היו מאוד בעד הרעיון הזה. פתאום, כל טיעון נשמע לי כמו "נכון, אבל בעצם..."
מה שכן - לפני שאני נכנס לעומק ומסביר מה מפריע לי, אולי כדאי להבהיר למה אני קורא בודקי תשע עד חמש: מבחינתי, מי שמגיע לעבודה בבוקר, יוצא ממנה בערב (או מאוחר בלילה) ולא מקיים שום אינטראקציה עם קהילת בודקים כזו או אחרת - הוא בודק של תשע עד חמש. כן, גם אם הוא עובד 14 שעות ביום.
הנחת היסוד שלי היא שבדיקות היא מקצוע אינטלקטואלי - וככזה, מידת העניין של אדם במה שהוא עושה משליכה על הביצועים שלו. בודק תוכנה שלא מתעניין במה שהוא עושה לא יהיה בהכרח בודק גרוע, אבל הוא בהחלט יהיה פחות טוב מאשר הוא עשוי להיות.
בגדול, יש לי בעיקר את החוויה שלי להציב מול התמונה של תשע עד חמש - אני נהנה להיות בודק תוכנה. כשאני עושה משהו שאני נהנה ממנו, אני לא יכול פשוט לעצור ולומר "עכשיו די", כי האמירה הזו היא רק ההתחלה. בפעם השלישית בה אני אומר את זה אני גם קם ומפסיק והולך לעשות דברים אחרים. אבל אני לא מפסיק לחשוב על זה - מדי פעם אשקיע קצת זמן בלחשוב על הבעיה איתה אני מתמודד, או בלקרוא משהו קשור פשוט כי הוא מעניין אותי. חוץ מזה, כל תחום בו משקיעים זמן ומחשבה משפיע על הדרך בה אנחנו חושבים על תחומים אחרים. חובבי כדורגל, למשל, ישתמשו מדי פעם במונחים מעולם המשחק כדי לתאר מצבים שאין בינם ובין כדורגל דבר וחצי דבר. באותו אופן - תחום הבדיקות משפיע על שאר החיים של בודקי תוכנה - אובנו לפחות נחייך כשנראה (שוב) את התמונה הזו, ואנחנו יכולים להשתמש בכישורים שרכשנו במהלך העבודה גם מחוצה לה, בדיוק כמו שאנחנו יכולים ללמוד על בדיקות מאירועים שקורים לנו בחיים.
ניל וג'ם העלו כמה סיבות לא רעות בכלל להיות לא מעורבים יותר בקהילת הבודקים (יש יותר מקהילה אחת, אבל זה פחות חשוב לענייננו), ובפרט, אני חושב שאפשר לבודד את הטיעונים שלהם לשני טיעונים מרכזיים - חיים מחוץ לעבודה, והיות האדם מופנם (יש לציין, "מופנם" אינו תרגום מדוייק של introvert במקרה הזה, שכן לא מדובר בביישנות, אלא באנשים שאינטראקציה חברתית שואבת מהם אנרגיה, בניגוד לטיפוס המוחצן שעבורו מפגשים כאלה הם זריקת מרץ של ממש). אם מסתכלים על השאלות האלו כעל שאלות בינאריות, אין ספק שכל אחת מהן בפני עצמה היא סיבה מצויינת לא להשתתף. זה ברור לגמרי שאנשים צריכים לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד, ולהכריח מישהו להתגבר על חרדות, או לשנות את האופי שלו רק כי אני אומר שצריך זה מאוד לא לעניין.
אלא שלא מדובר פה בשחור ולבן, לא נכון להציב "לא משתתף" לעומת "משתתף", כי השתתפות היא סקאלה די רחבה. אם מסתכלים על מידת ההשתתפות, יש הבדל של שמיים וארץ בין "משתתף, אבל רק מעט במידה שנוח לי" ובין "לא משתתף". מבחינתי, רגע ההבנה היה כששמעתי את ניל מגדיר את עצמו כמופנם ומספר על החוייה שלו בCAST, בה הוא מצד אחד נהנה מאוד, מצד שני היה הראשון לצאת בכל ערב כדי לקרוס תשוש בחדרו (לי זכור לפחות ערב אחד בו עזבתי לפניו פשוט כי רציתי להספיק לישון חמש-שש שעות בלילה, כך שמבחינתי המופנמות שלו הייתה שקופה לחלוטין). תיאור הבעייה, למעשה, מכיל גם את תיאור הפיתרון - צריך למצוא את מידת ההשתתפות הנוחה, שלא יוצרת עומס אישי מוגזם. לא חייבים להגיע לכל אירוע קיקיוני שיש בסביבה, ולא חייבים לצאת לכנסים רב-יומיים. זה גם בסדר גמור להגיע למיטאפ ולצאת אחרי שעה-שעה וחצי. ואם המצב באמת קשה - אפשר להשתתף בדיונים אונליין - אפשר לכתוב בבלוג, או להגיב בדיוני פורום כאלה או אחרים (יש גם פייסבוק, אבל אני מתעלם ממנו בכוונה). כן, מקבלים קצת פחות מדיונים כתובים, אבל גם זה משהו. אפשר גם לחלוק עם החב'רה במשרד משהו מעניין שקראתם ולקשקש על זה כמה דקות - מעורבות בקהילת בודקים לא חייבת להיות מעורבות בקהילת בודקים מחוץ לעבודה.
מחויבויות אישיות הן סיבה מצויינת לא להגיע לאירוע ספציפי, או לא להתחייב לשום דבר ארוך טווח או גוזל זמן, אבל בהינתן התראה ארוכה מספיק מראש - אפשר בהחלט לפנות קצת זמן לכל דבר חשוב מספיק, כך שאם מישהו לא מתערב בקהילת בודקים - לא מגיע לאף אירוע, לא משתתף באף דיון כתוב ולא מוציא את האף מחוץ למשרד והסיבה לכך היא "זה פשוט לא מסתדר לי בלו"ז ", המסקנה היחידה שאני יכול להגיע אליה היא שלא אכפת לו מספיק כדי למצוא לזה זמן. כי אם קידום מקצועי בתחום הבדיקות היה מעניין מספיק, אפשר היה לדחוס הגעה למיטאפ פעם בחצי שנה, או לשכנע את ההנהלה לוותר על בוקר אחד וללכת לאירוע שמתרחש בשעות היום (היה אחד שמטריקס ארגנו לא מזמן).
בטח שמתם לב שלמרות שאני מוחה בתוקף נגד בודקי תשע עד חמש, אני לא ממש מצפה מכולם להפוך סדרי עולם ולהשקיע שעות על גבי שעות מחוץ לזמן העבודה, או לבזבז חצי מיום העבודה על דברים לא קשורים - תמיד יש רמות מעורבות שונות, וזה בסדר גמור. אני, למשל, מגיע לעבודה לא מעט על אופניים, וגם נהנה לרכוב לטיולים מדי פעם. עדיין, לא הייתי מגדיר את עצמי כחובב אופניים - אין לי אופניים בשווי עשרת אלפים דולר, אני לא מכיר את כל השמות המשונים שיש לחלקי האופניים (עשר נקודות למי שיודע לומר מה זה "נאבה" בלי לבדוק) ואני לא מבלה בפורומים של רוכבי אופניים בחיפוש אחרי המסלול הבא. למרות זאת - כיוון שזה משהו שאני נהנה ממנו, כן השקעתי קצת מאמץ ולמדתי איך לתחזק את האופניים, יש לי זוג אופניים נחמד ואפילו השתתפתי בסובב ירושלים. מדי פעם אני שואב קצת מידע ממומחי האופניים שיש בסביבתי, וזה נושא נחמד לשיחת חולין עם רוכבי אופניים אחרים. בעיקר - כל מי שמכיר אותי יודע שאני רוכב על אופניים. באופן דומה - נראה לי סביר לצפות שאנשים סביב בודק תוכנה ידעו שבדיקות תוכנה זה משהו שמעניין אותו - לא בהכרח הקדימות העליונה, אבל משהו שהוא מתעניין בו.
ניל וג'ם העלו כמה סיבות לא רעות בכלל להיות לא מעורבים יותר בקהילת הבודקים (יש יותר מקהילה אחת, אבל זה פחות חשוב לענייננו), ובפרט, אני חושב שאפשר לבודד את הטיעונים שלהם לשני טיעונים מרכזיים - חיים מחוץ לעבודה, והיות האדם מופנם (יש לציין, "מופנם" אינו תרגום מדוייק של introvert במקרה הזה, שכן לא מדובר בביישנות, אלא באנשים שאינטראקציה חברתית שואבת מהם אנרגיה, בניגוד לטיפוס המוחצן שעבורו מפגשים כאלה הם זריקת מרץ של ממש). אם מסתכלים על השאלות האלו כעל שאלות בינאריות, אין ספק שכל אחת מהן בפני עצמה היא סיבה מצויינת לא להשתתף. זה ברור לגמרי שאנשים צריכים לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד, ולהכריח מישהו להתגבר על חרדות, או לשנות את האופי שלו רק כי אני אומר שצריך זה מאוד לא לעניין.
אלא שלא מדובר פה בשחור ולבן, לא נכון להציב "לא משתתף" לעומת "משתתף", כי השתתפות היא סקאלה די רחבה. אם מסתכלים על מידת ההשתתפות, יש הבדל של שמיים וארץ בין "משתתף, אבל רק מעט במידה שנוח לי" ובין "לא משתתף". מבחינתי, רגע ההבנה היה כששמעתי את ניל מגדיר את עצמו כמופנם ומספר על החוייה שלו בCAST, בה הוא מצד אחד נהנה מאוד, מצד שני היה הראשון לצאת בכל ערב כדי לקרוס תשוש בחדרו (לי זכור לפחות ערב אחד בו עזבתי לפניו פשוט כי רציתי להספיק לישון חמש-שש שעות בלילה, כך שמבחינתי המופנמות שלו הייתה שקופה לחלוטין). תיאור הבעייה, למעשה, מכיל גם את תיאור הפיתרון - צריך למצוא את מידת ההשתתפות הנוחה, שלא יוצרת עומס אישי מוגזם. לא חייבים להגיע לכל אירוע קיקיוני שיש בסביבה, ולא חייבים לצאת לכנסים רב-יומיים. זה גם בסדר גמור להגיע למיטאפ ולצאת אחרי שעה-שעה וחצי. ואם המצב באמת קשה - אפשר להשתתף בדיונים אונליין - אפשר לכתוב בבלוג, או להגיב בדיוני פורום כאלה או אחרים (יש גם פייסבוק, אבל אני מתעלם ממנו בכוונה). כן, מקבלים קצת פחות מדיונים כתובים, אבל גם זה משהו. אפשר גם לחלוק עם החב'רה במשרד משהו מעניין שקראתם ולקשקש על זה כמה דקות - מעורבות בקהילת בודקים לא חייבת להיות מעורבות בקהילת בודקים מחוץ לעבודה.
מחויבויות אישיות הן סיבה מצויינת לא להגיע לאירוע ספציפי, או לא להתחייב לשום דבר ארוך טווח או גוזל זמן, אבל בהינתן התראה ארוכה מספיק מראש - אפשר בהחלט לפנות קצת זמן לכל דבר חשוב מספיק, כך שאם מישהו לא מתערב בקהילת בודקים - לא מגיע לאף אירוע, לא משתתף באף דיון כתוב ולא מוציא את האף מחוץ למשרד והסיבה לכך היא "זה פשוט לא מסתדר לי בלו"ז ", המסקנה היחידה שאני יכול להגיע אליה היא שלא אכפת לו מספיק כדי למצוא לזה זמן. כי אם קידום מקצועי בתחום הבדיקות היה מעניין מספיק, אפשר היה לדחוס הגעה למיטאפ פעם בחצי שנה, או לשכנע את ההנהלה לוותר על בוקר אחד וללכת לאירוע שמתרחש בשעות היום (היה אחד שמטריקס ארגנו לא מזמן).
בטח שמתם לב שלמרות שאני מוחה בתוקף נגד בודקי תשע עד חמש, אני לא ממש מצפה מכולם להפוך סדרי עולם ולהשקיע שעות על גבי שעות מחוץ לזמן העבודה, או לבזבז חצי מיום העבודה על דברים לא קשורים - תמיד יש רמות מעורבות שונות, וזה בסדר גמור. אני, למשל, מגיע לעבודה לא מעט על אופניים, וגם נהנה לרכוב לטיולים מדי פעם. עדיין, לא הייתי מגדיר את עצמי כחובב אופניים - אין לי אופניים בשווי עשרת אלפים דולר, אני לא מכיר את כל השמות המשונים שיש לחלקי האופניים (עשר נקודות למי שיודע לומר מה זה "נאבה" בלי לבדוק) ואני לא מבלה בפורומים של רוכבי אופניים בחיפוש אחרי המסלול הבא. למרות זאת - כיוון שזה משהו שאני נהנה ממנו, כן השקעתי קצת מאמץ ולמדתי איך לתחזק את האופניים, יש לי זוג אופניים נחמד ואפילו השתתפתי בסובב ירושלים. מדי פעם אני שואב קצת מידע ממומחי האופניים שיש בסביבתי, וזה נושא נחמד לשיחת חולין עם רוכבי אופניים אחרים. בעיקר - כל מי שמכיר אותי יודע שאני רוכב על אופניים. באופן דומה - נראה לי סביר לצפות שאנשים סביב בודק תוכנה ידעו שבדיקות תוכנה זה משהו שמעניין אותו - לא בהכרח הקדימות העליונה, אבל משהו שהוא מתעניין בו.
No comments:
Post a Comment