קשה לדבר Talking is difficult

לכל דבר יש פעם ראשונה, גם להעברת הרצאות. 

בשבוע שעבר העברתי הרצאה בעבודה.  הנושא שבחרתי היה משהו שתפס את עיני בעקבות הרצאה ששמעתי בכנס. בפרט, שימוש בפרסונות לצורכי בדיקה. זה לא היה הנושא המרכזי בהרצאה, אבל שמעתי שם סיבה די מוצלחת להשתמש בפרסונות בזמן בדיקות, ולמרות שאני לא מומחה גדול בנושא, רציתי להציג אותו בפני שאר הבודקים בחברה ולנסות להתחיל מסורת של העברת ידע. חוץ מזה, אני רוצה לגרום לאנשים במקום העבודה להבין שיש ערך בללכת לכנסים. 

השקעתי קצת זמן בהכנות (בעיקר בבניית מצגת פאוור-פוינט) והגעתי להרצאה כשאני מרגיש מוכן, פחות או יותר. 

מה אגיד ומה אומר? אני חושב שבסך הכל הלך לי לא רע, אבל למדתי לא מעט.
קודם כל, מסתבר שיש הבדל משמעותי בין לדבר בפני הצוות שלי, כשכולם יושבים סביב השולחן וכולם מרגישים חופשיים להעיר הערות, לבין הרצאה בה אני מדבר בפני קהל גדול פי שניים או פי שלושה. בראש ובראשונה - לעמוד מול קהל זה למצוא את עצמי בעמדת אחריות. פתאום, זה כבר לא דיון משותף שאני מוביל, או דרך שלי לחלוק דברים מעניינים שמצאתי עם הצוות, זו הרצאה שאני אחראי לכל מה שקורה בה. מלחיץ.
תחת לחץ, מסתבר, היכולת שלי לאלתר קטנה באופן משמעותי. כל מיני נקודות שעברתי עליהן מראש וחשבתי "טוב, כאן אדבר על זה כך וכך" פרחו מזכרוני, כמו גם סדר השקופיות והדברים שרציתי לומר לפני כל אחת מהן.
בשל הלחץ, כנראה, גם הרצתי מהר את כל המצגת. מה שחשבתי שיימשך שעה נמשך כעשרים דקות, לא כולל שאלות.
בנוסף, גיליתי שנדרש כוונון מסויים לכישורי ההנחיה שלי. מזה כמה וכמה שנים אני משחק  במשחקי תפקידים, ומדי פעם אני גם מנחה משחק. בזכות ההנחיה הזו, למדתי לדבר בפני קהל קטן - לשלוט בטון הדיבור שלי, לוודא שכולם מעורבים במה שקורה, לקרוא את התגובות הבולטות של אלו איתם אני מדבר ולתזמן את עצמי. אני לא מאוד טוב בדברים האלה, אבל יש לי מיומנות בסיסית שדי בניתי עליה. מסתבר, שנדרש כוונון מחדש של הכישורים האלה כדי שיפעלו עם קהל גדול יותר - לשים לב לכמות גדולה של אנשים זה לחפש סימנים אחרים, סוג המעורבות שיש לקהל פסיבי בהרצאה שונה מזה שיש בקבוצה פעילה של חמישה אנשים, וסט הכלים בהם אני יכול להשתמש שונה. גם המצגת משנה את הפוקוס לא מעט. מצד שני, לקראת סוף ההרצאה הרגשתי קצת יותר בנוח ואז שמתי לב שאני מתחיל להשתמש בכמה פטנטים קטנים שאספתי בדרך כדי לגרום לאנשים להיות קצת יותר מעורבים (כולל התרגיל המגונה של לתפוס את מי שנראה הכי פחות מקשיב ולשאול אותו שאלה).
מה שכן, מעט המשוב שקיבלתי אישר את התחושה שלי על כך שלקראת הסוף טיפה השתפרתי.
וכדי שלא ארגיש שאני סתם משחרר קיטור, כמה נקודות שארצה לשים לב אליהן בהרצאה הבאה:

• שקופיות פשוטות יותר. פחות מלל כתוב, יותר מלל להרחבה בעל פה. 
• הכנה מדוקדקת - אני רוצה לדעת מה אני רוצה לומר על כל שקופית, כולל הבדיחות הדלוחות. רוב הסיכויים הם שכל ההכנה הזו תעוף מהחלון עם תחילת ההרצאה, אבל משהו עדיין נשאר. 
• אני רוצה לנסות לשים לב טוב יותר למצב הרוח של הקהל, ולגרום ליותר אנשים לחשוב שאני מדבר ישירות אליהם - באופן ספציפי, אני רוצה לצמצם את מספר הפעמים בהן דיברתי עם העיניים לתקרה או לפינה כדי לסדר את המחשבות שלי. 

-------------------------------------------------------------------------------

Everything has a first time, even public speaking. 

Last week I gave a talk at work - not very public, but still way more public than what I'm used to. The subject I chose was something that caught my eye following a talk I heard at a conference. Specifically, I talked about using personas in testing. It wasn't the subject of the talk I heard, but Abby Bangser's talk gave me a great reason to use personas in testing, and while I'm far from being an expert on the subject, I wanted to introduce the idea to the rest of the testers, as well as to start a tradition of knowledge sharing. Besides, I want to make people at work to see the value I found in going to a conference.
So, I invested some time in creating a power-point slideshow and came to the talk feeling more or less prepared.
What can I say? I think that while it went more or less fine, I learned quite a bit.
First of all, there seems to be a significant difference between talking in front of one's team, when everyone are sitting around the same table, and "giving a talk" - even if the audience is only two or three times larger. The first difference is that while standing in front of an "audience", suddenly I find myself in a position of responsibility - it is no longer a situation where there is a shared discussion I happen to lead, or an idea I'm sharing interesting stuff with my team, it is "a talk" where I'm responsible for everything that happens on. Stressful.
Under stress, apparently, odd things happen. My ability to improvise is significantly hindered, many points where I originally thought "Here I'll speak about this and that, and it'll be fine" just flew straight out of my head, as well as the order of the slides and what I wanted to say before each of them. Also, probably due to the slight stress, I found that I rushed through my slideshow in a pace that surprised me - I intended the slideshow to take the better part of an hour - and ended up finishing it in ~20 minutes (sans the Q&A part).
In addition, I found out that my GMing skills need to be tuned for this type of event. For about 17 years one of my hobbies have been playing RPGs, and not of the boring computer stuff. As part of this I also got from time to time to take the role of the game-master and build my own game (usually a short one-timer). Thanks to that I acquired many skills that are relevant for public speaking - Controlling my tone & my stance (and being aware of them), pacing my talk, reading the most dominant responses of the participants and making sure that everyone are involved. I'm not very good at all of these, but I do have some basic skills that I was counting on. It appears, however, that when in the situation of public speaking, those skills need to be tuned a bit differently. Noticing signals from a large audience is not "more of the same" as looking for signals in a small group - the signals are a bit different, as are the tools I can apply. On the other hand, the skills are basically very similar - by the end of the talk, when I forgot to be afraid and became more confident, I found that I was using some of the tricks I picked up upon this path in order to get people to be more involved (yes, including the infamous trick of picking the person who seems least interested and asking them a question). The little feedback I got confirmed my feeling that I ended the talk in a better state than I began.
Finally, in order for this post not to be only me letting out steam - some points I'd like to improve on in the next talk I give:

• Simpler slides with less written text. I want the slides to remind me what I wanted to say, not to say it instead of me. 
• Be better prepared - I want to practice what I'm going to say, not only go through it in my head. Most of the chances are that this preparation will go out of the window when the talk starts,but something will surely stick. 
• I want to be better aware of the audience mood and make more people feel that I'm talking to them. In particular, I want to reduce the number of times I looked up to the ceiling or to a corner just to clear my thoughts.