the imposter syndrom תסמונת המתחזה

מכירים את תסמונת המתחזה? אני לא חושב שאני מכיר מישהו שלא סובל מדרגה כלשהי של התופעה הזו. לפחות, לא אף אחד שאני קרוב אליו מספיק כדי לדעת איך הוא מרגיש לגבי עצמו. אז נכון, לעת עתה, התצפיות שלי תואמות את השמועה בויקיפדיה לפיה הבעיה הזו נפוצה יותר בקרב נשים, אבל זה כנראה קשור לעובדה שמשום מה, יש לי הרבה פחות שיחות נפש עם גברים. 

בכל מקרה, המקומות בהם אני מרגיש את התופעה הזו הם כשאני מקבל מחמאות. הנטייה הטבעית שלי כשאני מקבל מחמאה היא לומר "לא, זה שום דבר, זה כל אחד יכול" ולחפש את המקום הקרוב ביותר להתחבא. לפחות, זו הייתה התגובה שלי עד שהעירו לי על כך, וגם סיפרו לי שכשהם נותנים מחמאה הם מתכוונים לזה, אז זה מעליב אותם אם מנסים לצמצם אותה, מאז אני מנסה לשים לב ולהסתפק ב"תודה". זה לקח קצת זמן, אבל אחרי כמה זמן הצלחתי לומר לעצמי שאני באמת טוב במה שאני עושה וגם להאמין לעצמי. חשבתי שאני יכול לסמן "וי" ולהשאיר את תסמונת המתחזה מאחורי. 

אז חשבתי. 

מסתבר שאחרי שלמדתי להכיר בכך שאני טוב מהבחינה המקצועית - אני לומד מהר, אני יודע לשאול שאלות מועילות, אני יודע לזהות נקודות חולשה בתכנונים של אחרים (שזה כישור חשוב לבודק תוכנה) ועוד מגוון סופרלטיבים - הגיע הזמן ללמוד לקבל מחמאות מחוץ למישור המקצועי-טכני. 

אתמול, לא משנה באיזו סיטואציה, מצאתי את עצמי במרכז תשומת הלב של יותר מדי אנשים אחרי שקיבלתי מחמאה על כך שכיף לעבוד איתי, לא רק כי אני טוב במה שאני עושה, אלא גם כי אני נחמד, ולא יעזרו לי כל ההכחשות.  ופתאום, הנה זה שוב שם - הדחף לחפש מקום להתחבא, והתגובה שעמדה לי על קצה הלשון - "לא עשיתי שום דבר מיוחד". מזל שלא הייתה לי הזדמנות לדבר. 

נחמד. אני. נראה כמה זמן ייקח לי להתרגל לרעיון. 

--------------------------------------------------

Ever heard of the impostor syndrome? I don't think I know anyone that does not suffer from it at least to some extent. At least, no one that I am close enough to in order to know how does he feel about himself. Sure, my observations so far seem to strengthen the idea mentioned in Wikipedia which stated that the issue is more prominent in women, but in my case it could be just that I somehow had more talks about feelings and self esteem with women.

Anyway, back to the subject. The situation where I feel this whole impostor thing most strongly is when I get a compliment. My natural inclination is to respond with something like "That? oh, this isn't such a big deal, anyone could do the same", and then try to find the closest place to hide. At least, this was my go-to response until someone I talked with mentioned to me that I do that all the time, and when someone gives me a compliment, they usually mean it and don't want it to be discarded or trivialized. they are saying "thank you", or "I appreciate what you've done" and they mean it. It took me a while, but I managed to tell myself that I'm good at what I do. I'm a fast learner, I can ask very helpful questions,I can smell  and I'm generally a very good software tester.  I started believing that I was over this whole syndrome 

So I believed. 

Apparently, after getting used to the idea that I'm a good professional, I now have to get used to the idea that people are enjoying working with me. 

Yesterday, I found myself in the center of attention of too many people, shortly after receiving a compliment about being a fun guy to work with. My first instinct? Hide. then "I didn't do anything special" came to mind as well. luckily, I didn't have the chance to speak. 

A nice guy. me. 

I will have to get used to this idea.