Saturday, March 9, 2024

You're stupid!


 עברית

you are stupid, and the sooner you'll accept it, the better.
But don't worry, your colleague is stupid as well, and so am I. And while it's true that some people seem to be stupider than most others, I want to focus on the regular level of stupidity.

Recently, I've been mentoring some teammates that suffer from the same problem - it takes them forever to complete tasks, especially those that involves coding. They can do it, but getting started takes forever, and code review frequently requires a large portion of rework. When we dove into it, we found that the reason was similar as well - they were over analyzing (and therefore not sure how to start), and were getting lost several times during coding. Its just that there are so many details to take care of. 

To deal with it, we're starting working on what is probably the most fundamental programming skill - top-down design (which should not be conflated with TDD, even though one might argue that test-driven design is a specific form of top-down design). I asked them to practice consciously and force themselves to implement their code in a pure top-down approach, and commit every time a level was "done". So they did, and when we got to review it, I saw the problem - they were making shortcuts, adding something they "knew would be needed" and making a mental mess in their head. 

The power of top-down approach is that you first decide on a way something will be used, and only afterwards understand what needs to be done in order to actually make it happen. It's not a panacea, but for this kind of problems, its just what the doctor ordered. There are a lot of tiny details that needs to be taken care of, and working within an already existing framework complicates manners even more as you need to adopt the mindset suitable to it as well. 

When we stop to think about it, this approach benefits are not limited to coding. It can help with all sort of analysis and planning problems as well. Just like with recursion - there's some sort of magic in that we solve our problems by pretending they are smaller. It almost doesn't matter how complicated is the task we are trying to perform, it can probably be broken down to no more than five high level steps, and those steps can be broken down as well, until we get to a problem that is already solved.

as I was writing it, I started wondering whether this sort of thinking is required as a precondition to TDD, as the mindset seems pretty much similar. Perhaps it's the other way and  TDD can be a way of adopting top-down thinking, but whatever the case, I believe it's an important tool to have in your toolbox. After all, we are too stupid to keep the entire problem we're working on in our head.

את טיפשה! וגם אתה!


 English

אתם טיפשים, וכמה שתקבלו את העובדה הזו מהר יותר, ככה עדיף לכולם.
אבל זה לא נורא. גם הקולגות שלכם טיפשים, וגם אני. וכן, יש אנשים שהם טיפשים יותר מהאחרים, אבל בפוסט הזה אני רוצה לדבר על סתם טיפשים רגילים. 

לאחרונה יצא לי לחנוך כמה קולגות שסובלים מאותה בעיה - לוקח להם נצח לסיים משימות, במיוחד כאלה שמערבות קוד. וזה לא שהם לא יודעים לכתוב קוד, זה פשוט שלוקח להם נצח להתחיל, ואיכשהו, עד שהם מסיימים את המשימה אז בזמן סקירת הקוד יש מיליון הערות ששולחות אותם לעשות חצי מהעבודה מחדש. כשצללנו לעומק, גילינו שהסיבה דומה - הם חשבו יותר מדי ונתקעו בניתוח אינסופי של הבעיה עד שהם כבר לא ידעו היכן להתחיל. וגם אם התחילו, תוך כדי קידוד הם היו נתקעים בניסיון להבין איך נכון לכתוב את הכל כך שיתחבר לכל המארג השלם. המון פרטים שצריך לדאוג להם כל הזמן, פלא שהם הולכים לאיבוד?
כדי להתמודד עם הבעיה, אנחנו מתרגלים את אחד מכישורי התכנות הכי בסיסיים - Top down design (ולא, זה לא מה שמתייחסים אליו כשכותבים TDD, למרות שהעקרונות דומים באופן מפתיע). ביקשתי מהם לבצע את משימת הקידוד הבאה שלהם באופן מודע - לנצל את גיט ובכל פעם בה הם מסיימים לכתוב "רמה" של הקוד, להכניס את השינוי. ככה יכולנו לעבור על רשימת הcommits ולראות איך הם ניגשו לבעיה. זה הפך את תמונת המצב לבהירה יותר - למרות הסיוע שהם קיבלו ממשימה מוגדרת שמכריחה אותם לחשוב "מלמעלה", הם כל הזמן עשו קיצורי דרך, כי "הם יצטרכו את זה בהמשך". כמובן, כשהם הגיעו להשתמש במה שהם כתבו, צורת השימוש הייתה עקומה להחריד וכפתה עליהם לכתוב קוד לא נוח כדי להתמודד עם מה שהם כתבו קודם. אבל, הנזק המשמעותי יותר היה שהם כל הזמן עבדו עם מודל מנטלי של כל המשימה ועשו לעצמם סלט בראש.
היתרון המשמעותי של כתיבת קוד מלמעלה הוא שקודם כל מחליטים מה צריך לעשות ואיך משתמשים בזה, ורק אחר כך צריך להבין איך נכון לגרום לזה לפעול. זה לא קסם, וזה לא יפתור את כל בעיות העולם, אבל  זה בדיוק הפיתרון הנכון לסוג הזה של בעיות - על ידי מיקוד בצעד הנוכחי בלבד אנחנו יכולים להתרכז במשימה שלנו, ולא לתת לאלפי הפרטים הקטנים שבאים יחד עם תשתית הבדיקות שלנו להפריע. ככה אנחנו גם יודעים שהפיתרון שלנו שלם ולא שכחנו משהו בתוך כל הבלאגן. בכונוס אנחנו גם מקבלים קוד שנראה יפה יותר, עם חלוקה טובה יותר של תחומי אחריות, אבל זה רק בונוס. 

כשעוצרים לחשוב על זה, צורת המחשבה הזו רלוונטית לא רק לבעיות קוד, היא יכולה לעזור לנו עם מגוון רחב של בעיות תכנון ואנליזה. כמו ברקורסיה, יש כאן קסם - כל מה שאנחנו עושים הוא לחשוב על "איך להפוך את הבעיה שלי לבעיות קטנות יותר?" ואז חוזרים על התהליך שוב ושוב ושוב עד שאיכשהו, הבעיה פתורה. 

תוך כדי כתיבה, התחלתי לתהות אם סוג החשיבה הזה הוא תנאי מקדים לעבודה בTDD, כי, כמו שהזכרתי כבר, העקרונות דומים למדי. ואז, רק כדי לבלבל, עלתה האפשרות שאולי אחת הסיבות בגללן TDD היא אפקטיבית כל כך היא שהיא כופה תכנון מלמעלה ובעצם מאפשרת לנו להתאמן גם על הכישור הזה. בכל מקרה, בין אם כך ובין אם להיפך - זה בהחלט כלי שכדאי שיהיה בארגז הכלים שלנו. אחרי הכל, אנחנו בהחלט טיפשים מכדי להחזיק בראש את הבעיה שאנחנו מנסים לפתור במלואה.